הכרעת דין בתיק תת"ע 25704-08

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שנהג ברכב בתאריך  3.4.08 בעיר רמת גן, רשיון הנהיגה (הישראלי) של הנאשם היה במצב בו פג תוקפו בשנת 1986 (דהיינו כ-22 שנים לפני כן)  וכי נהיגתו זו של הנאשם בוצעה בנסיבות אלה גם ללא כיסוי ביטוחי.

העבירות  שיוחסו לנאשם  הן לפי סעיף  10 (א) לפקודת התעבורה וסעיף  2 (א)  לפקודת ביטוח רכב מנועי.

הנאשם  - באמצעות בא כוחו  -  הכיר בעובדת הנהיגה במקום ובזמן כמתואר בכתב האישום, כשם שגם הכיר בעובדה כי רשיון הנהיגה הישראלי של הנאשם פקע כמתואר בכתב האישום.

הנאשם כפר עם זאת בכך שבוצעה עבירה וטען למעשה -  הן בישיבת ההקראה והן בסיכומים  בעקבות  פריסת  הראיות  -  כי הנאשם  הוא אמנם בעל אזרחות  ישראלית  ויש לו תעודת זהות ישראלית ואולם הוא תושב ארה"ב ובעל דרכון אמריקאי, מרכז חייו בחו"ל, איננו גר בארץ והוא גם בעל רישיון נהיגה זר (אמריקאי) תקף לכל מועד רלבנטי.

לא היתה מחלוקת בפי ההגנה כי הנאשם לא שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל.

עם זאת, לשיטתה של ההגנה , תקנה 567 לתקנות התעבורה - ולא תקנה 567 א' לתקנות התעבורה  -  היא אשר חלה בענינו של הנאשם דנן.

התביעה מצידה סברה שהעבירות שיוחסו לנאשם בוצעו על ידו, שכן בהיותו  "אזרח ישראלי"  נכנס הוא לגידרה של תקנה 567 א' לתקנות התעבורה.

מטעם התביעה הוגש דו"ח שערכה השוטרת שעיכבה את הנאשם על אתר  (סומן ת/1 ) והיא אף העידה , וכן הוגש פירוט כניסות ויציאות של הנאשם מהארץ. (סומן ת/2).

מטעם ההגנה ולבקשתה הוגשו צילומים של דרכונו האמריקאי ורשיון הנהיגה האמריקאי של הנאשם (סומנו נ/1) וכן עותק מכרטיס הביקור של הנאשם (סומן  נ/2).

לא נסתרה ע"י התביעה טענת הסניגור כי הנאשם הוא תושב ארה"ב ושם מרכז חייו. (הנאשם לא העיד במשפטו).

הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

עמדתי בעקבות כל אלה היא שבמצב הדברים המשפטי המצוי נכון להיום - בטרם יש שינוי בדבר המחוקק , ובשים לב להלכה שנקבעה עד כה ע"י בית המשפט העליון  - דין הנאשם שבפני להרשעה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

מוצא אני לנכון להצביע ולהישען בהכרעת דין זו על תוכנם של הדברים אשר יצאו תחת ידי בית המשפט העליון בפסק הדין אשר ניתן ביום 8.2.07 ברע"א 4874/04 "יצחק רביבו ואח' נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ".

פסק הדין הנ"ל של בית המשפט העליון - כמו גם החלטה שניתנה ביום 20/5/07 ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה בבר"ע (חיפה) 1003/06 "אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. קרנית ואח' "  - לא אוזכר ע"י הצדדים בסיכומיהם בפני.

בפסק הדין אשר ניתן ברע"א 4874/04 נדונה סוגיית שלילת פיצויים ממי אשר חי שנים רבות בארה"ב ונהג באירוע נתון ברכב בישראל ובעת שהסיע ברכב את שלושת ילדיו אירעה תאונת דרכים, והכל כאשר עסקינן באזרח ישראלי בעל רשיון נהיגה ישראלי שפג תוקפו כ - 20 שנה עובר למועד האירוע, ונהג ביום האירוע כשבידו רישיון נהיגה זר.

נתונים  דומים  -  פרט להתרחשותה של תאונה כמובן -  מצויים בתיק שבפניי,  ומכאן  שגם האמירה המשפטית העקרונית צריכה להיות דומה.

ואצטט בשם אומרם דברים שנכתבו ע"י בית המשפט העליון ברע"א 4874/04 הנ"ל  כדלקמן:

"לדעתי חלוף הזמן עשוי להפוך מחדל פורמאלי של אי תשלום אגרה למחדל מהותי העולה כדי התעלמות מעצם הדרישה לנהוג עם רישיון נהיגה תקף.  אכן, אינני סבור שניתן לראות ברשיון שלא חודש משך קרוב לעשרים שנה כ'רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה', אינני מוצא כי ניתן לראות באי קיום רשיון נהיגה במקרה כזה כענין טכני ותו לא. יותר קרוב הדבר,  בעיני, לאי קיום  רשיון נהיגה מדעיקא.  תקנה  172 א.  לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 משקפת עמדה זו, בקבעה כי 'לא יחודש רשיון  נהיגה שלא היה לו תוקף במשך תקופה העולה על שנה אחת אלא אם עמד בעליו בבדיקות ובבחינות כאמור בחלק זה כאילו היה מבקש רשיון נהיגה, ובלבד שרשות הרישוי רשאית לפטור אדם כאמור מהבדיקות והבחינות, כולן  או מקצתן'. לאמור, הסעיף מניח כי בחלוף תקופה מסויימת,חידוש רשיון כמוהו כבקשה לרשיון נהיגה,והנחה זו הגיונה בצידה. רשיון נהיגה ניתן על בסיס נתונים מסויימים ואלה עשויים להשתנות בחלוף הזמן.  נתונים אלה עשויים להתייחס לעצם כשירותו לנהוג של מבקש הרשיון. רוצה לומר: בחלוף תקופה מסויימת שלא החזיק אדם ברשיון, הוא נתפס כמי שמרחף סימן שאלה על עצם כשרותו לנהוג ומיומנותו. הרשיון ההיסטורי  מאבד מכוחו כסימן להתאמה לנהיגה.  לכן, חידוש הרשיון אינו כרוך אך ורק בתשלום אגרה אלא מחייב עמידה במבחנים ובבדיקות, או לחילופין, קבלת פטור לפי שיקול  דעתה של רשות הרישוי הבוחנת את עניינו (להקלות שעשויות להינתן לבעל רשיון נהיגה זר - על פי תנאים שונים ולפי שיקול  דעתה של רשות הרישוי  - ראו תקנה 216 לתקנות התעבורה).  דעתי היא איפוא, כי אי חידוש רשיון במשך שנים רבות מקרב עצמו לאי קיום רשיון מלכתחילה...." (ציטוט מדבריו של המשנה לנשיאה כב' השופט א. ריבלין, ברע"א 4874/04 הנ"ל בסעיף  4  לפסה"ד הנ"ל).

ובהמשך  הוסיף כב' השופט  א. ריבלין כדלקמן: